היה זה יום רגיל, אני שהייתי בעל מוסך עבדתי על התקנת רמקולים, מגבר לרכב, וסטריאו לרכב. למעשה כבר לא היה לי כוח לעבוד כמוסכניק, 20 שנה אני במוסך ראיתי הרבה שחור מול עיניי. העבודה הייתה מעייפת והלקוחות תמיד חשבו שאני משקר אותם ומעלה להם במחיר. הרגשתי שהספיק לי וחשבתי על כל מה עשיתי בחיי. חשבתי על אשתי שעזבה כי הייתי חוזר רק בלילה כל יום, ולא הייתי משקיע בה או בבתי שהייתה אצלה, ועל השגרה אשר אני חי בה כבר שנים כה רבות. חשבתי על חלומותיי שלא הוגשמו, ועל השנים הרבות שאני יושב במוסך, ועל הזמן שעובר. באותו רגע החלטי כי אני סוגר את המוסך ואת התקנת הרמקולים, המגבר לרכב, והסטריאו. מוכר את המוסך ויוצא אל מסע בעולם למצוא את האני האמיתי ואת המטרה האמיתית שבשבילה אני קיים. יום למחרת על המוסך היה כתוב "להשכרה או מכירה" ומהר מאוד בעל מוסך מתחרה שלי שמח על המציאה והיה מוכן לשלם לי הון כספי נדיב בשביל להשכיר את המקום. הוא שהיה רואה בהצלחותיי הרבות הפסד כלכלי לעצמו, היה מאוד שמח מהחלטתי לעזוב את המוסך, ולכן בשבילו הייתה זו מציאה להשכיר את המוסך שלי. טוב לאחר שעזבתי את המוסך הלכתי אל ביתי שואל את עצמי אם עשיתי החלטה נכונה ולאחר דים ודברים חייכתי אל עצמי והרגשתי כי זה הזמן להתחיל לחיות. בן 40 הייתי, והחלטי כי זה הזמן לצאת אל המסע. ארזתי את התיק, והוצאתי אטלס ישן שהיה לי כאשר הייתי לומד בכיתה ו' בילדותי וחשבתי לעצמי היכן כדי לי לטייל. הכל היה לפניי, בשבילי כל החיים היו פרוסים מולי והרגשתי כי זה הזמן שלי לכבוש את העולם. אספתי את החפציי ועליתי על המטוס הראשון אל ארצות הברית הרחוקה. שם טיילתי לי בהרים וחשבתי על הסיבה שאני חי ומה רציתי כול חיי לעשות והבנתי שכל חיי רציתי להגשים מטרות כמו בית ורכב וכאשר הגשמתי אותם שוב חזרתי אל אותה הריקנות שמילאה אותי. שם בעודי יושב על ההר ביוטה הרחוקה הסתכלתי על הנוף המופלא ואמרתי אלוקים תודה לך על הכל.
